בין כתובה ל”כל נדרי” // הרב בן ציון נורדמן
כשאנו מתייחסים ברצינות למילים שלנו, אנו יכולים לבקש בלב שלם שגם הקב”ה יתייחס ברצינות לתפילות שלנו, לבקשת הסליחה ולרצון הכן לפתוח דף חדש (מאמרים)
פחות משלושים יום נותרו עד יום הכיפורים. היום הקדוש נפתח בתפילת "" – סוג של התרת נדרים מטלטלת ומרגשת. נוספים על כך מנהגי העדות השונות לערוך התרת נדרים בערב ראש השנה, ארבעים יום לפני ראש השנה ועוד. מה העניין בזה? ואיך כל זה מתחבר להחלטת מועצת הרבנות הראשית לתחום את סכום הכתובה?
בשבועות האחרונים, סרטוני הבחירות כבר כאן, ואיתם עולם התיאטרון והדמיון שקם לתחייה. הבטחות נזרקות לאוויר בקצב מסחרר, דמויות מתחלפות, ואפילו המכשיר הסלולרי של ראש הממשלה מככב בסרטון שקורא לציבור: "דברו איתי…". עולם כמנהגו נוהג – פוליטיקאים מבטיחים, הציבור מקשיב, והשאלה הנוקבת צפה ועולה: כמה משקל יש למילים שלנו בחיי היומיום, לעומת האפשרות הקלה והזמינה לפזר אמירות ללא כיסוי?
•
סביב אותה נקודה, הגיעה בימים אלו החלטת מועצת הרבנות הראשית לקבוע את התחייבות החתן בכתובה למקסימום 360 אלף ש"ח. כשהתראיינתי השבוע בתכניתם של עקיבא נוביק ושרון דוידוביץ’ ברשת ב’, עמדתי על חשיבות ההחלטה: ברגע המיוחד והמרגש של בניית בית בישראל, תחת החופה, אין לאפשר לחתן לזרוק סכומים דמיוניים רק כדי להרשים לרגע את האורחים. כוונה אמיתית, אחריות ורצינות הן נקודות קריטיות, ובפרט ברגעים המשמעותיים בחיים. הצעד הזה מעמיד את ההתחייבות על קרקע מוצקה, הגיונית וריאלית, כדי שלא יוכל אדם לטעון בדיעבד "לא באמת התכוונתי, זה היה רק סמל בעלמא". כי כשמתחייבים – יש משמעות משפטית ורוחנית עמוקה לאמירה ולחתימה.
•
רק בשבוע שעבר קראנו בפרשת "כי תצא" את הציווי האלוקי החד והחריף: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ..". תרגום אונקלוס כותב על הפסוק בבריאת האדם ‘ויהי האדם לנפש חיה’ – "לרוח ממללא" (רוח מדברת). כוח הדיבור אינו סתם אוויר היוצא מהפה, אלא כלי ייחודי שניתן לנו כבני אדם . הצינור שבו אנו יכולים לברוא עולמות ולחבר בין הפנימיות לבין העולם כולו. וכפי שהעולם נברא בעשרה מאמרות של הבורא, בדיבור אלוקי יציב שאינו משתנה, גם עלינו להתייחס ברצינות לכוח הדיבור שלנו ולהיצמד לאמת.
שאלנו מדוע נפתח דווקא ב"כל נדרי", ומדוע כל חודש סובב סביב התרת נדרים?
התשובה נובעת מיראת קודש ומתוך הבנה עד כמה הפרת הבטחה היא דבר חמור המפרק אמון. דווקא מפני שהדיבור האנושי מחייב ובעל עוצמה אדירה, אנו מבקשים למחול ולהתיר אמירות שנאמרו בשגגה או בלא משים. איננו מקלים ראש במילים – להפך: אנו מנקים את כלי הביטוי הרוחני שלנו כדי לעמוד ביום הדין בעמדה של אמת נקייה.
מתוך ניקוי הדיבור של העבר, נולדת הקבלה לעתיד: לקחת אחריות מלאה על כל מילה שיוצאת מפינו. כשאנו מתייחסים ברצינות למילים שלנו, אנו יכולים לבקש בלב שלם שגם הקב"ה יתייחס ברצינות לתפילות שלנו, לבקשת הסליחה ולרצון הכן לפתוח דף חדש.
זאת ועוד, בימים אלה, כשאנו עומדים מול בורא עולם ומבקשים שנה טובה, אנו מייחלים לקיום הבטחת הגאולה הנצחית של עם ישראל. אך המפתח לכך מתחיל בתוכנו: כשאנו לומדים לשמור על מילתנו – מול המשפחה, מול השותפים, בעסקים ובחיי היומיום – אנו בונים עולם של אמון, יושרה ואמת.
12:45
לפני 40 דקות 
09:38
לפני 3 שעות