מבחוץ הזוגיות שלהם הייתה נראית מושלמת – אך זה מה שקרה באמת בתוך הבית

קיבלתי טלפון שבוע שעבר מיהודי יקר, הוא אמר לי ראיתי את הכתבה שלך על להשלים בחיים עם דברים שקשים לך ואתה לא מצליח לשנות אותם.

אני, יש לי סיפור בדיוק כמו שכתבת בכתבה. יש לי אישה, אני חי איתה כבר עשרים וחמש שנה, ויש לנו שבעה ילדים, וברוך השם כלפי חוץ הכל נראה טוב, אבל כל הסבל שלי מתרכז במה שקורה ביני לבינה, כבר מהשנים הראשונות הבנתי שיש אצלה דברים שמפריעים לי מאוד, דברים בסיסיים בשבילי, ניסיתי לשתוק ולהבין.

>> 

אבל בסוף ביקשתי ממנה שתשתנה, והיא הבטיחה שוב ושוב, אבל כל שינוי החזיק ימים בודדים, והכל חזר לקדמותו, ושנים שאני מבקש ושום דבר לא באמת משתנה, עם הזמן זה הפך למלחמה שקטה שהובילה למריבות קשות, שתיקות ופגיעות, ואפילו לאיומים בגירושין, ניסיתי הכל, וכל פעם תקווה שנשברת, והיום אני מרגיש שאני שבור ומרוסק.

למה אני מתקשר אליך, כי אני כועס, ואני לא מצליח להבין אותך. אני אקריא לך עכשיו כמה שורות ממה שכתבת, ותבין לבד למה אני כועס עליך. והוא התחיל להקריא מתוך הכתבה, יש אנשים שלא מאבדים את החיים שלהם ביום אחד אלא טיפה טיפה, מריבה אחרי מריבה, שנים של ניסיון לשנות משהו שלא משתנה משאירים את האדם מותש ושבור מבפנים, האשליה שהפעם זה כן ישתנה היא לפעמים הכאב הכי גדול שיש, ואז מגיע הרגע להבין שלא הכל בידיים שלך, להשלים זה לא לוותר על החלום, זה לוותר על המלחמה שמרסקת אותך.

כי ברגע שאתה מפסיק להילחם, אתה מתחיל סוף סוף לחיות. בעצם אתה אומר להשלים, לקבל דברים, כי אחרת הסבל יותר גדול. ואז הוא פרץ בבכי בטלפון. אתה יודע מה זה בכלל להשלים, זה לא סתם להשלים וזהו, אתה צריך לקרוע חלק מהאישיות שלך. אז מה אם אני אחליט ואקבל ואבין שחבל על כל הכוחות והמריבות שהולכים לריק, שאתה סובל ואשתך סובלת וכולם סובלים, אתה רוצה שאני אקריב קורבן מעצמי.

אז נכון שלהמשיך להילחם אני מבין שזה לא הדרך, וגם גירושין זו לא אופציה, אבל תבין, אני מרגיש שאני מפסיד חלק ממני, חלק מהחיים שלי. שמעתי אותו, והבנתי אותו. ואמרתי לו זה באמת קשה להשלים ולקבל את המציאות כמו שהיא.

אנחנו רוצים מאוד משהו, ולא מקבלים אותו, ורוב הסיכויים שגם לא נקבל, גם כשמדובר בדברים שחשובים לנו מאוד. אבל אמרתי לו, פה בדיוק נמצאת הנקודה, אם אתה מגיע להשלמה מתוך מקום של קורבנות, מתוך מחשבה של איזה מסכן אני, אני קורבן של החיים, אני צריך לוותר ואני מפסיד פה משהו גדול, כי זה החיים, אז באמת יהיה לך קשה מאוד להשלים עם אשתך. אבל אם אתה מגיע להשלמה מתוך ידיעה ברורה שאתה לא מפסיד, אתה לא מפסיד בזה שאתה משלים, אתה לא מפסיד בזה שאתה מפסיק לריב ומתחיל ליהנות ממה שכן יש, אלא אתה מרוויח, אתה מרוויח שקט נפשי, תחשוב כמה מריבות היו לך, זה עשה לך טוב, כמה בכית, כמה הילדים ראו את כל זה.

אז דבר ראשון אתה מרוויח שקט נפשי, אתה יוצא ממעגל אינסופי של מריבות, רוב האנשים שחיים בתוך מריבות זה לא עושה להם טוב, זה שוחק אותם מבפנים. אתה מרוויח פה , שנים הפסדת, לא חיית בזוגיות של אהבה ושל כיף בגלל שלא הצלחת להשלים, ופתאום כשאתה מפסיק להילחם נפתחת אפשרות לזוגיות אחרת, רגועה יותר, נעימה יותר. אתה לא חותך מעצמך חתיכת בשר, אתה לא מקריב את עצמך, אתה פשוט מפסיק להילחם במה שלא משתנה, ומתחיל להרוויח את מה שכן קיים.

שוב אני אומר לך, אתה רוצה שהילדים שלך יגדלו ילדים בריאים בנפש, אתה באמת חושב שהם רואים את כל המריבות וזה מחזק אותם, זה לא מחזק אותם, זה שובר אותם, זה נכנס להם עמוק ללב, זה גורם להם לסבול נפשית, לפתח בעיות רגשיות, וסיכוי גדול מאוד שגם בזוגיות שלהם זה יחזור על עצמו, פשוט העברה בין דורית, אז תבין, גם כאן אתה מרוויח, אתה מרוויח ילדים בריאים יותר, שמחים יותר, רגועים יותר.

ובפסיכולוגיה מדברים על מנגנון מאוד עמוק שמניע את האדם עונג וכאב, האדם בנוי כך שהוא בורח מכאב ורודף אחרי עונג, אבל מה שרוב האנשים לא שמים לב אליו זה שהעונג והכאב לא נקבעים רק לפי מה שקורה בחוץ, אלא לפי איך שהאדם מפרש את מה שקורה לו בפנים. וכאן בדיוק הנקודה, אם אתה חי בתחושה שאתה מפסיד, שאתה קורבן, שאתה נכנע למציאות, אז גם אם בפועל הפסקת לריב, אתה תרגיש כאב, כי המוח שלך מפרש את זה כהפסד, כהקרבה, כוויתור על עצמך, ואז כל ההשלמה נהיית מרה וקשה, ואתה נשבר מבפנים. אבל אם אתה מתבונן אחרת, ומבין שאתה לא מפסיד אלא מרוויח, שאתה לא מוותר על עצמך אלא מציל את עצמך מהמלחמה, שאתה בוחר בעונג של שקט פנימי במקום בכאב של מריבות אינסופיות, אז קורה משהו עמוק מאוד, המערכת הפנימית שלך משתנה, במקום להרגיש הפסד אתה מתחיל להרגיש רווח, במקום כאב אתה מתחיל להרגיש שחרור. ואז אותה השלמה כבר לא מרגישה כמו כניעה, אלא כמו בחירה פנימית עמוקה, לא כמו הפסד אלא כמו ניצחון שקט, עמוק, שמתחיל מבפנים.

אמרתי לו שאני מבין אותו, שגם אם אתה לוקח את זה שאתה מרוויח זה לא קורה ביום אחד, לוקח זמן לנפש לעכל, לוקח זמן לשנות חשיבה, לשנות דפוסי התנהגות, כי אחרי הכל אנחנו בנויים מיצרים, מדחפים ומרצונות, והלב לא משתנה ברגע אחד. ואפילו יותר מזה יש כאן תהליך של אבל פנימי, האדם לא מתאבל רק על אדם אלא גם על חלום שלא התממש, על זוגיות שהוא דמיין שתהיה אחרת, ולכן זה לוקח זמן, זה תהליך שלם עד שהלב לומד לקבל. אבל זה דבר שאפשר לעבוד עליו, ולאט לאט האדם מתחיל להרגיש את זה מבפנים שהוא באמת מרוויח, זה לא שקר, לא ראיתי אדם שהשלים עם דברים בחיים שלו, וקיבל את המציאות מתוך הסתכלות של מה הוא מרוויח מזה, שלא השתחרר מהרבה מאוד צער וכאב נפשי.

וככל שהאדם מתרגל לראות את הרווח ולא את ההפסד, כך גם המערכת הפנימית שלו משתנה, פחות כאב, יותר שקט, פחות מלחמה, יותר נשימה, ואז מה שבהתחלה הרגיש כמו ויתור, מתחיל להרגיש כמו הצלה. ושם בדיוק נמצאת הטעות הגדולה, כי האדם מרגיש שהוא מקריב, אבל בפועל הוא נלחם לשמור על שליטה בדבר שלא באמת בשליטתו, וככל שהוא נאחז בזה יותר כך התסכול גדל.

יש נקודה עמוקה שרוב האנשים לא שמים לב אליה, האדם לא סובל רק ממה שיש לו אלא ממה שהוא חשב שיהיה לו, הפער בין הציפייה למציאות הוא זה ששובר אותו מבפנים, וככל שהציפייה הייתה גדולה יותר כך גם הכאב נהיה גדול יותר.

חשוב להבין שהמאבק הוא לא רק על ההתנהגות של אשתך אלא על מה זה אומר עליך בפנים, האם אני חשוב, האם רואים אותי, האם יש לי ערך, וכשהאדם מבין שהערך שלו לא תלוי בשינוי של השני הוא מתחיל להשתחרר מבפנים. ישנם אנשים שחיים שלמים רבים, כועסים, לאו דווקא רק בזוגיות אלא בכל מיני תחומים בחיים שצריך פשוט לשחרר, והם ממשיכים להיאחז, להילחם, להיפגע, וכך הם חיים חיים שלמים מתוך מרירות וכאב גדול, במקום לעצור רגע, לנשום, להרפות, ולהבין שאפשר גם לבחור אחרת.

להאמין שהכל לטובה, ולהתחיל לשאול את עצמך לא מה הפסדתי אלא מה אני מרוויח מזה, לא מתוך קורבנות, לא מתוך מסכנות, אלא מתוך בחירה פנימית עמוקה, בוגרת, של אדם שמפסיק להילחם ומתחיל לחיות. כי ברגע שאדם מפסיק לשאול מה הוא מפסיד, ומתחיל לראות מה הוא מרוויח, שם מתחילים החיים האמיתיים שלו.

>> 

שבת שלום.מאחל לכם אהבה, טוב, שקט פנימי וברכה בכל הימים, שנזכה להרפות מהכאב, לראות את הטוב, ולחיות מתוך לב שלם ושמח.