תחת גזירות ורדיפות: עולם התורה שקם מאפר שב ופורח – “וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר”

בעוד שעות ספורות זה יקרה. חג מתן תורה יעטוף את העולם ולרגעים נחוש כולנו כמה טפחים מעל הקרקע, קרובים לבורא עולם, ניצבים בתחתית ההר. מעלינו הר שנכפה כגיגית ובליבנו קבלת תורה באהבה.

כולנו נעצור ליומיים את מרוץ החיים, נניח בצד את איומי טראמפ על איראן, נתנתק מהבלי העולם ונתחבר לנשמה, אותה נשמה שעמדה אז בתחתית ההר ומאז כמהה לשוב לבוראה עמוסה בתורה ומצוות.

אנו רגילים לחיות בעולם המעשה – עולם השקר, עולם בו זחלי טנקים חורצים כיבוש מלחמה ורעם מטוסים מחסל ביעף רוצחים מסוכנים. עולם בו היכלי משפט חורצים גורלות ואולפני חדשות מפיצים ידיעות. אבל יודעים אנו את דברי רבותינו שבכל שנה ביום מתן תורה הכל קורה שוב. ההר אפוף עשן כבוד ה’ נגלה עליו, הקולות נשמעים ונראים ובליבנו כל העולם דממה, עוף לא פרח ולא צייץ. דממה שמאפשרת חיבור אמיתי ללב היהודי. האמת יוצאת לאור.

אלפי שנים חלפו מאז נהיינו לעם, היה זה למרגלות הר סיני, לא ההר הכי מרשים בגובהו או ביופיו, אבל הר עליו שרתה השכינה וניתנו לנו התורות – התורה שבכתב והתורה שבעל פה. הקב”ה שהעניק לנו את היקרה שבאוצרותיו שומר עליה בקפידה מאז ועד היום.

רבים ניסו לגזול מידינו את האוצר. פעם באו בחרב ובחנית, ופעם בפיתוי שנשתחווה לאבן משכית. שני בתי מקדש חרבו לעם היהודי, השכינה גלתה ממקומה בקודש הקודשים ונכנסה ללבו של כל אחד מבני ישראל, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”.

בשנים האחרונות הפכו לומדי התורה לנרדפים באופן שלא זכור כמותו מאז הקמת המדינה. כל פוליטיקאי זב חוטם מרשה לעצמו להשתלח בהם במילים בוטות וחריפות, לגנות אותם, להכפיש את שמם ולעשות כל שבידו כדי להשפיל את כבוד התורה עד עפר. למרבה הצער לא רק גלויי ראש הם המלעיזים על לומדי התורה וגם אנשים המתהדרים בשמירת תורה ומצוות מטיפים לנבחרת של עם ישראל וטוענים שללא שירות בצבא החילוני התורה שלהם “פגומה”, עפ”ל.

שנים לא רבות חלפו מאז עלה הכורת על יהדות אירופה, מיליוני יהודים נטבחו ללא רחם, ובלב קינן החשש שאחרי השמות שהותירה ההשכלה הארורה וההרג הבלתי נתפס של הנאצים, לא תהיה תקומה לעולם התורה. וכנגד כל הסיכויים, ולמרות כל הניסיונות מצד הציונים ועוזריהם, בארץ ישראל קם ופרח עולם תורה, עשיר עמוק ומלא אור.

בספר דברים אומר משה רבנו לעם ישראל: “וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה’ אֱלֹקיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה’ יִחְיֶה הָאָדָם”.

“התבונן נא בכל המחסור והתלאות שהביא הקב”ה על בני ישראל בארבעים שנות נדודיהם במדבר, וכולם היו להם לטובה, למען ילמדו לדעת את חולשת עצמם ואת גבורתו של ה’, יוקירו את חסדו המופלא של ה’ שכלכל אותם במדבר, ויבחנו את מידת דביקותם בה’ בעת צרה”, כך כותב הרש”ר הירש בספר חורב.

והוא מתייחס גם לימנו אנו: “הכר נא כי גם כל הייסורים העולים בגורלך שלוחים אליך מרוב טובו של אביך שבשמים, המלמד ומדריך ומחנך את בניו באמצעות הייסורים, ומרוממם בנסותו אותם. כה דיבר משה רבנו אל האבות. אולם לא הם בלבד, גם ישראל של היום ואיש איש מאתנו מתחנך מיד אביו שבשמים באמצעותם של ייסורים. בהעדר יד ה’ הרי גם אנו חיים במדבר, כביכול, ורק דבר ה’ מחיה את נפשו של היחיד ושל הכלל במתת המן של חסדו ואמונתו”.

“תן לבך להבין גם את הייסורים הבאים עליך ותן תודה בעבורם כמו על מתנת אב אוהב ונאמן, שהרי מגמתם היא לחנך אותך או לנסותך. לחנך – כיצד? הייסורים מלמדים אותך להכיר את עצמך, הן את אוזלת ידך הן את גדולתך; הם מלמדים אותך לדעת את ה’ יתברך, את כוחו הגדול, את רב טובו, והם מחשלים את כוחך לעבוד את ה’ בחיי מעשיך. לנסות – כיצד? הייסורים מרוממים את הטוהר הפנימי, מחסנים את הכוח הפנימי, ולאדם הטהור והחזק הם מוסיפים כוח וטוהר”.

נדמה שאין מתאים מדברים אלו לתאר את בני הישיבות ואברכי הכוללים של דורנו. בעוד בתקשורת מדברים על “התפרקות החברה החרדית” ועל “סיום שלטון המר”נים”, עולם התורה מוכיח בגאון ש”זאת התורה לא תהא מוחלפת”, ספסלי הישיבות מתפקעים מבני תשחורת העמלים ושקועים בכל כוחם בסוגיות הגמרא.

חרף הרדיפה האכזרית של מערכת המשפט בהובלת בג”ץ והיועמ”שית, חרף הפגיעה הכלכלית שמורגשת בכל כיס, אש התורה ממשיכה ליקוד ברוב עוז בהיכלי התורה.

כל בן ישיבה שזכה לטעום את טעמה של תורה, שזכה לרגעים לחוש שבאמת הוא מלאך, מלא רחמים על כל שונאי הדת והתורה. יודע הוא בעמקי נפשו שלא בו הם פוגעים כי אם את הענף עליו הם יושבים הם כורתים.

עם ישראל הוא עם התורה, הוא היה קיים לפני שהוקמה מדינת ישראל, והוא ימשיך להתקיים הרבה אחרי שבורא עולם יעביר ממשלת זדון מן הארץ. לומדי התורה הם שמזרימים חמצן לעורקי האומה הישראלית, הם המעניקים לה הגנה אמיתית מפני אויב והם המחברים את העם כולו לשורשיו ולסלע קיומו.

ביום כזה עם ישראל מצדיע, מוקיר, מעריך ומודה ללומדי התורה. זוכר שה’ בחר באברהם “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”, כולנו אברכים כקובעי עיתים לתורה, יודעים שמטרת עמלנו בתורה ובחיי המעשה היא כדי להעביר את המסורת, את האמונה ואת החיבור העמוק לתורה ולמצוות לדורות הבאים.

עלינו לברך בתורה תחילה. לרומם על נס את לומדי התורה, לכבדם, לנשאם ולהתבטל בפני גדולי התורה שנושאים על כתפיהם את משא הישיבות והכוללים במסירות נפש רבה.

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה. לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה’ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה’ וְאֶת חֻקֹּתָיו הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ

הלילה, ליל חג השבועות, זו ההזדמנות של כולנו לשוב לימי הישיבה, לחבוש את ספסל בית המדרש להתחבר למעצמה הזו של הנבחרת של עם ה’. כך נוכל להיות חלק מאותם עשרות אלפים בני הישיבות והאברכים. נוכל לחוש שמעט מן הכבוד שראוי להם שייך גם לנו, כי מכבדי התורה ועמליה הם נזר הבריאה.