לא רק ביקורת: כך הפירגון עוזר לילד להתקדם
סדרה בת 22 ימים לקראת שנת הלימודים תשפ”ז: והיום – כיצד להפוך טעויות להזדמנות בדרך לצמיחה
מאל"ף ועד תי"ו – מתכוננים יחד לשנת הלימודים תשפ"ז
כ"ב אותיות • כ"ב ימים • כ"ב מסרים
כל יום – אות אחת, מסר אחד, כלי אחד ומשימה אחת להורים.
אות היום: פ – פירגון
מאמר היום: גם כשהילד טועה – הפירגון נותן לו כוח לתקן.
צועדים עם הא’-ב’:
היום נבנה את האות פ’ – פירגון. כי ילד צומח לא רק מהערות על מה שעליו לתקן, אלא גם מהמילים הטובות שמזכירות לו את הכוחות שיש בו. פירגון אמיתי אינו מתעלם מהטעות אלא נותן לילד כוח לקחת אחריות, לתקן ולהתקדם.
פותחים את הלב:
אין ילד שגדל -בלי לטעות:
במהלך השנה מגיעים גם רגעים פחות פשוטים. לפעמים הילד שוכח שיעורי בית, מתקשה להתאפק בשיעור, מתווכח עם חבר או עושה מעשה שדורש תיקון.
באופן טבעי, ההורים רוצים שילדיהם יצליחו ויתנהגו כראוי. אבל חשוב לזכור: ילד אינו לומד להיות אדם מתוך כך שאינו טועה, אלא מתוך הדרך שבה הוא מתמודד עם הטעות, לוקח אחריות וממשיך קדימה.
מביטים לעומק:
הילד אינו- הטעות שלו:
ברגע של כעס, קל לומר: "אתה לא אחראי." "אתה תמיד עושה בעיות." "איך אפשר לסמוך עליך?" אבל משפטים כאלה עלולים לגרום לילד להרגיש שהבעיה היא בו עצמו.
יש הבדל בין לומר: "מה שעשית אינו נכון" לבין לומר: "אתה לא בסדר."
ילד צריך להבין שהמעשה דורש תיקון, אבל הערך שלו נשאר שלם. כאשר מאמינים בו גם ברגעי טעות – קל לו יותר לקחת אחריות ולהשתנות.
יוצאים לדרך:
להפוך טעות- להזדמנות לצמיחה:
כל טעות יכולה להפוך לשיעור חשוב. זו הזדמנות ללמד את הילד לקחת אחריות, לבקש סליחה, לתקן ולחשוב כיצד לפעול אחרת בפעם הבאה.
אבל הדרך שבה נגיב לטעות תקבע מה הילד ילמד ממנה. כאשר הילד פוגש רק כעס וביקורת, הוא לומד בעיקר לפחד. אך כאשר הוא פוגש גבול יחד עם אמון ופירגון – הוא לומד שאפשר לטעות, לתקן ולהתקדם.
אפשר לשאול: "מה לדעתך קרה?" "מה היית עושה אחרת?" "איך אפשר לתקן?" כך הילד מבין שהטעות היא תחנה בדרך, ולא סוף הדרך.
הכלי של היום:
שיחת תיקון עם אמון:
כאשר מתרחשת טעות, תנסו לשמור על שלושה שלבים:
1. להבין יחד מה קרה.
2. לחשוב כיצד אפשר לתקן.
3. לסיים במילים של אמון.
לדוגמה: "אני יודע שטעית, אבל אני גם יודע, שאתה מסוגל לתקן ולהתקדם." כך הילד יוצא מהשיחה עם אחריות – אבל גם עם כוח.
המשימה של היום:
להזכיר לילד מי הוא באמת:
תחשבו על טעות קטנה שהילד עשה לאחרונה. במקום להזכיר לו את הטעות- שוב, תזכירו לו דווקא הצלחה או תכונה טובה שלו. תאמרו לו:
"גם כשיש טעויות בדרך, אני יודע מי אתה באמת, ואני מאמין בך." לפעמים משפט אחד של אמון נשאר בלב הרבה יותר זמן מהערה אחת.
עוצרים למחשבה:
האם הילד שלי שומע ממני יותר ביקורת או יותר אמונה?:
האם הוא יודע שגם כאשר הוא טועה -אני עדיין רואה את הטוב שבו?
ולסיום:
לפני הצלצול הראשון – נותנים כוח לתקן:
ילד אינו נמדד במספר הפעמים שנפל, אלא ביכולת שלו לקום ולהמשיך.
הכוח לכך מתחיל בבית – במקום שבו מתקנים את המעשה, אך ממשיכים להאמין בילד.
כי ילד שמאמינים בו, מקבל כוח להיות טוב יותר מחר.
קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק 1: מתחילים באמונה: מתכוננים יחד לשנת הלימודים
חלק 2: לפני הצלצול הראשון: כך בונים לילד ביטחון
חלק 3: חוזרים למסגרת: כך בונים לילד גבולות נכונים
חלק 4: הילד מסתכל עליכם: השיעור שמתחיל הרבה לפני הכיתה
חלק 5: רגע לפני הצלצול: ההכנה החשובה מתחילה דווקא בלב
חלק 6: רגע לפני החיידר: המתנה שאי אפשר להכניס לילקוט
חלק 7: זמן איכות: השיחה שמתחילה כשהילד חוזר הביתה
חלק 8: השוואה מחלישה, חיזוק מצמיח: המסר להורים
חלק 9: מה הילד שומע כשאתם מדברים בבית על המלמד שלו?
חלק 10: יושר בדרך: היסוד שמלווה את הילד לאורך כל השנה
חלק 11: לא לעשות במקומו: כך תגלו את הכוחות של הילד
חלק 12: הילד מתקשה בלימודים? דווקא כאן מתחילה הצמיחה
חלק 13: חברים חדשים: כך מכינים את הילד להתחלה חברתית
חלק 14: במקום לפחד מטעויות: הדרך להפוך קושי לצמיחה
חלק 15: סבלנות הורית: לפעמים דווקא ההמתנה היא החינוך
חלק 16: הילד לא צועד לבד: הערבות שמעניקה לו כוח
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
efraim9494@gmail.com
16:58
לפני 3 דקות 
16:58
לפני 3 דקות 
16:15
לפני 46 דקות