“אי זקופי הקומה” – הסיפור שמגלה מה באמת חשוב בחינוך הילדים
לא כל הילדים מגיעים לאותו גובה, ולא כולם מסוגלים לעמוד באותן דרישות ובאותו הקצב. המשל על “אי זקופי הקומה” מזכיר למחנכים ולהורים כי מטרתו של החינוך אינה רק למדוד הישגים ולחלק ציונים, אלא להעניק לכל ילד את ה”סולם” המתאים לו, לאפשר לו להישאר חלק מהכיתה ולסייע לו להגיע להצלחה מתוך תחושת ערך, שייכות ושמחה (חינוך ילדים)
היה היה אי קטן ושמו: "אי זקופי הקומה". באי זה, מקור הפרנסה היה בתעשייה של קטיף פירות כתומים ועסיסיים מעצים גבוהים.
תכנית הלימודים בכל בתי הספר באותו אי היתה נגזרת ישירה של שם האי ומקור הפרנסה שבו: התמקדות בצמיחה לגובה, כי ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה מוצלחת יותר ותפיק פירות רבים.
וכך, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים. אלו שגבהו על פי הממוצע – קיבלו ציון ממוצע. אלו שגבהו מעל לממוצע – קיבלו ציון לשבח. אלו שלא גבהו מספיק – ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו מונעים למטרה.
כשיצאו התלמידים לקטיף – אלו שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות הכתומים. אלו שלא הצליחו להגיע, התחילו להפריע [גם בגלל הדימוי העצמי שלהם שנפגע קשות], וכמובן לא הצליחו לקטוף מספיק פירות.
תושבי האי המודאגים החליטו לשאול בעצתו של האיש החכם של האי. החכם הקשיב בסבלנות ולאחר כמה רגעים של דומייה השיב:
שאלו אנשי העיר: "וכיצד ניתן ציונים? האם ניתן אותו ציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?" אמר האיש החכם: "אהה! זו שאלה חשובה. עליכם להחליט החלטה חשובה: במה אתם מעונינים? בפירות או בציונים?".
כמה שזה נכון בימינו אנו!
כמה שהדבר נוגע בנו יום יום!
כמה שהדבר מפיל חללים בשדה ה!
או בית הספר איננו אוניברסיטה! הוא לא מוסד להשגת ציונים! ההצלחה אינה יכולה להיות תלויה בהספקים. כן, יש לתת מקום למגבלות וליכולות של כל אחד במסגרת הכיתתית וכחלק מחוקי המוסד בו הוא לומד והכל כמובן לפי יכולתו של המלמד. יש לראות במסגרת הכיתתית הכיצד ניתן להגיע לכל ילד ולראות האם הקלה ואפילו משמעותית מביאה אותו להשגים.
אותה הקלה לא מורידה מהמשמעת הכיתתית כמו גם שאינה גורמת אצל ילדים האחרים לזלזל בכללי הכיתה. פשוט כש’מגדילים’ ראש כולם מרוויחים, ובגדול!
לדוגמא: ילד שמתקשה להעתיק מהלוח שש שאלות מאיזושהי סיבה, ניתן לסכם איתו בשקט שהוא יכול להסתפק בהעתקת שלוש שאלות ועליהן הוא יקבל את הערכת המחנך. על פי רוב חברו היושב לידו לא יתחיל לחקור על ההנחה שקיבל חברו לספסל. העיקר שהוא כותב כמו כולם.
תלמיד שרמתו הלימודית נמוכה, ניתן לשלוח לביתו את המבחן יומיים מראש שיתארגן על אותן שאלות. אפשר שגם הילד עצמו לא ידע שאביו יודע את שאלות המבחן ובמסגרת החזרה אביו ימקד אותו על הידוע רק לו.
כמו גם ילד שנוטל תרופה שיעילותה היא עד שעה שתיים בצהריים ולאחר מכן הילד ‘הופך’ את עורו אצל המורה המקצועי… יש לשקול לסדר כך שבעה זו יסיים את יום הלימודים מבלי לפרט לשאר הכיתה את הסיבה לכך.
נכון שבכל אותן דוגמאות הדבר הוא לא פתרון קבע ולאורך זמן. אבל הוא משאיר את הילד להיות חלק אינטגרלי מהכיתה ברמה כזאת שיש לו בשביל מה לקום בבוקר כך שיבא עם חיוך ויצא עם חיוך והנה הרוחנו ילד שמגבלותיו לא מנעו ממנו לחייך ולהרגיש טוב עם עצמו.
שאר התלמידים לא אמורים לדעת שיש כאן שלושה פרוטקציונרים. אבל מה שכן הם ידעו שיש לנו בכיתה עוד שלושה תלמידים שכלפי חוץ נראים כמו כל אחד אחר וכך הרווחנו בנראות הכללית עוד שלושה שווים בין שווים והדבר שווה!
בהצלחה!
17:51
לפני 3 דקות 
16:15
לפני 1 שעות 
14:31
לפני 3 שעות