יסרול שימען שלי // לזכרו של מפקד סיירת גולני גוני הרניק
בין עשן הקרב על הבופור לבכי של חיים חדשים, נשזר סיפורו של שם שהפך לברית חרישית בין לוחם בסיירת גולני למפקדו | מסע של זיכרון, על ילד שנושא שם של גיבור, ועל אבא שקורא לו “גוני” – תמיד בלב | “גולני שלי” (חדשות בארץ)
ביום הולדת חמש, דּוֹד שלמה הביא לי חומש. שם היה כתוב באותיות דפוס מנוקדות: ליסרול שימען (גוני) ני"ו, בן חמש למקרא, עלה והצלח לתפארת המשפחה.
את הכול הבנתי, אבל מה זה גוני?
מה אתה מתרגש, אמר אבא, זו רק טעות כתיב קטנה של הדוד שלמה. תגיד תודה שהוא זכר את השם שלך, בגילו כבר שום דבר לא ממש מפתיע.
אבל אמא תמיד הייתה יותר אופטימית מאבא שלי. היא גם ידעה שאני קצת כמו הדוד שלמה, תמיד שוכח. אז היא אמרה: מחר לפני השינה אני אספר לך.
היא צדקה.
רק לפני הבר מצווה, כשהראיתי לאבא שלי את הרקמה של התפילין עם השם שלי, אותיות שמחות שזורות בחוטי כסף וזהב, ראיתי אותו מסתכל ואז קם ונכנס לחדר. שמעתי אותו מקנח את האף. אבא בחיים לא בוכה, אצלו תמיד הכול בשליטה, וכמו שהיה אומר לי כשהייתי בוכה: "די עם זה, תהיה גבר…"
אבל כשהוא יצא, אמרתי לו: זה בגלל גוני, נכון?
—-
מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת שלג, מלחמת שלום הגליל. בכולן אבא היה חייל בסיירת גולני.
מפקד הסיירת דאז היה קיבוצניק מהדור הישן, מלח הארץ. חסר פחד ולוחם ללא חת. בלילות של פשיטות, נטולות ירח עטופים בדובון, תחת נוהל אתג"ר בצצ"ת, ברגע שהמפקד היה נותן סימן שאפשר לשתות מהמימייה, אבא תמיד היה שומע מהכיוון שלו "אמן". אפילו בבוקר שלפני הפשיטה על מוצב הבופור, הוא נכנס לנגמ"ש ואמר לאבא ‘אתה הקמיע שלנו’, נישק לאבא את התפילין ויצא.
באותו לילה של הקרב ההרואי על הבופור, מהמדממים ביותר שידעה המלחמה ההיא, מפקד הסיירת הוביל את הכוח לטהר את המוצב. ברגע של הפוגה הוא הוציא את ראשו וצלף ירה בו. הוא נפל ישר על הידיים של אבא.
הקרב המשיך, ועם עלות השחר, כשהערפילים מכסים את הג’בל, שקט של ניצחון כואב שרר סביב. כל כך שקט שאפילו מפקד הסיירת, גוני הרניק, לא שמע את החיילים שלו קוראים – הבופור בידינו.
את דממת המוות חתכה מערכת הקשר של הסיירת: אשתך בבית החולים. זו הייתה אמא.
אבא התלווה למסוק שפינה פצועים, ומשם לקח ג’יפ ודהר לבית החולים. אמא כבר הייתה שם, אח שלה ‘הדוד שלמה’ זכר לקחת אותה לבית החולים בזמן שאבא שב מן הכפור.
מחוץ לחדר הלידה עמד חייל שאיבד אתמול בלילה חברים אחים לנשק, ועכשיו הוא עומד להיות אבא טרי. חייל אמיץ, קצת חושש, קצת פוחד – האם לקרוא לו גוני?
אבא חייך אליי ואמר: תראה, גוני תמיד אמר לי שהוא יהודי בלב.
אז גם לך, יסרול שימען, מאז, אני תמיד קורא לך גוני.
קורא לך בלב.
08:50
לפני 4 שעות 
08:44
לפני 4 שעות 
05:24
לפני 7 שעות 
20:45
לפני 16 שעות