הפרוטוקול הגנוז וסערת יום העצמאות: מה באמת אמר החזון איש לבן גוריון?

ימי הזיכרון והעצמאות תמיד היוו מוקד למורכבות טעונה ביחסי דת ומדינה, אך השנה נדמה כי המתח הגיע לנקודת רתיחה חסרת תקדים. משבר חוק הגיוס, הכאב הלאומי בעקבות המלחמה, והקרע החברתי המעמיק, מציבים את החברה החרדית בצומת דרכים היסטורי.

בשיחה עמוקה וגלויה שקיימנו עם איש התקשורת וההיסטוריון , ניסינו לצלול אל השורשים של אותו קונפליקט בין המדינה ל – מהימים הראשונים של קום המדינה, דרך היחס לחללי צה"ל, ועד לפרוטוקול היסטורי נדיר שחושף מה באמת נאמר באותו חדר קטן בבני ברק, בפגישה המיתולוגית בין דוד בן גוריון למרן .

"אנשי היישוב הישן – פסולת אנושית": שורשי הקרע

כדי להבין את המצב הנוכחי, זילברשלג מחזיר אותנו לשנותיה הראשונות של המדינה ולמערכת היחסים העכורה שאפיינה את הקשר בין ראשי המדינה הצעירה לציבור החרדי. זילברשלג מפנה זרקור לספר "החרדים בתש"ח", המציג תמונת מצב קשה על היחס המתנשא והמשפיל מצד שירות הידיעות של ‘ההגנה’ כלפי החיילים החרדים שהתגייסו ל באותם ימים.

"יש דוח על יהודי ירושלים מהיישוב הישן, שנכתב על ידי אחד מאנשי הש"י של ההגנה," מתאר זילברשלג בכאב. "הוא כותב שם מילים מכפירות וקשות שצרובות במוחי: ‘אנשי היישוב הישן – פסולת אנושית’. לא נתנו לנו שום קרדיט על כך שכל היישוב החדש לא יכול היה לקום בארץ ישראל אילולי ההתיישבות החרדית שקדמה לו – פתח תקווה, מזכרת בתיה, ראש פינה. מחקו הכל במחי יד".

לדבריו, כבר מהרגע הראשון נזרעו זרעי הניכור: חיילים דתיים נזרקו למחבוש על ענייני כשרות, וחיילים חרדים נאלצו להיאבק מול מפקדים על הזכות הבסיסית להוציא ציציות מחוץ למכנסיים. "ראשית היחסים החלה במקום עכור מאוד," הוא מסכם.

הפרוטוקול הגנוז: על מה באמת דיברו בן גוריון והחזון איש?

אחד מרגעי השיא בריאיון הוא חשיפתו של מסמך היסטורי נדיר המצוי בידיו של זילברשלג. מדובר בפרוטוקול שכתב יצחק נבון, מי שהיה מזכירו האישי של בן גוריון (ולימים נשיא המדינה), בו הוא משחזר מזכרונו את הפגישה ההיסטורית בין בן גוריון לחזון איש בשנת 1952.

בניגוד לנרטיב התקשורתי של אותם ימים – שתיאר פגישה מתוחה שנועדה לפתור את משבר "גיוס בנות" – הפרוטוקול חושף מציאות אחרת לחלוטין. "הנושא שלשמו נועדו לכאורה – גיוס הבנות – לא עלה כלל," מתוך הפרוטוקול של נבון. הפגישה הייתה ניסיון כנה של בן גוריון להבין כיצד ניתן לקיים חברה משותפת.

בן גוריון פתח את השיחה: "באתי לדבר איתך על נושא אחד ולשאול אותך איך יהודים דתיים ולא דתיים יחיו יחדיו בארץ הזאת… יש סכנה גדולה שנתפוצץ מבפנים."

על כך ענה החזון איש במשל המפורסם על ‘העגלה המלאה והעגלה הריקה’: "כאשר שני גמלים באים זה מול זה ויש שביל צר… זכות הקדימה נתונה לגמל שטעון משא. אנחנו הדתיים, יש עלינו משא כבד של לימוד תורה… ולכן צריכים האחרים לפנות לנו את הדרך".

כאשר בן גוריון טען מנגד שגם החלוצים נושאים בנטל ההגנה והפרחת השממה ("אם הבחורים האלה לא היו מגינים עליכם, הערבים היו משמידים אתכם"), ענה לו החזון איש בתשובה נוקבת שמהדהדת עד היום: "להפך, בזכות זה שאנו לומדים תורה, הם יכולים לחיות ולעבוד ולשמור… התורה היא יצר החיים, סם החיים".

הפגישה הסתיימה ללא הסכמות, כשהחזון איש מביע את כאבו על חילולי השבת הפומביים, ובן גוריון עומד על כך שלא תהיה כפייה לאף צד. אך לדברי זילברשלג, משפט אחד של החזון איש מתוך הפרוטוקול חייב להוות עבורנו תמרור דרך: "אנו מאמינים שיבוא יום וכולם ישמרו שבת ויתפללו".

סערת חוק הגיוס: "הפוליטיקה החרדית ברחה מזה כמו מתפוח אדמה לוהט"

כשהשיחה נודדת למציאות של ימינו, זילברשלג אינו חוסך ביקורת, הן כלפי המערכת הפוליטית החרדית והן כלפי החברה הישראלית. לטענתו, הפוליטיקאים החרדים נמנעו במשך שנים מלהסדיר בצורה חכמה את המסגרות למי שאינם לומדים תורה, והשאירו את הנושא כפצע פתוח.

מנגד, הוא מציב קו אדום ברור בכל הנוגע לגיוס מי שאינו יושב באוהלה של תורה: שמירה מוחלטת על הסטטוס קוו הרוחני. "התנאי למעורבות חייב להיות הבטחה מוחלטת של מסגרת שבה נכנס חרדי – ויוצא חרדי. לצערי, היום יש רבים שמתגייסים בלי ההבטחה המושלמת הזו. אי אפשר לעשות בזה הנחות".

זילברשלג מתייחס גם להתקפות הבוטות כלפי עולם התורה בימים אלו, בייחוד מצד גורמים שניסו "לפרק את עולם התורה" דרך בג"ץ ושלילת תקציבים: "איש לא צריך ללכת לצבא כשהמערכת כולה דוחפת אצבע לעין שלנו. כשמגיעה מלחמה כזו נגד לומדי תורה – זו לא הידברות, זו מלחמה, וגם על שרוך נעל נמסור את הנפש".

בין יום העצמאות ל: שותפות גורל ולא רק שותפות ייעוד

למרות המחלוקות העמוקות והביקורת, זילברשלג מבקש לעשות הפרדה מוחלטת בין הפוליטיקה ו, לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

"מבחינתי יום הזיכרון הוא יום קדוש, והחלק הארי של החברה החרדית מרגיש בדיוק כך," הוא קובע נחרצות. בעוד המורכבות סביב יום העצמאות נובעת מההתנגשות בין תפיסות עולם, הכאב על הנופלים חוצה מגזרים. ההקרבה של החיילים, בייחוד אלו מהציונות הדתית המשלבים ‘ספרא וסייפא’, מעוררת בו הרהורים עמוקים על רמת האידיאליזם הנדרשת מיושבי בית המדרש.

"אי אפשר להתעלם מהסבל של אנשים שאיבדו את יקיריהם וחיים במציאות הזו," הוא מסכם בפנייה ישירה לציבור החרדי. "אסור להתעלם. הם אחינו, הם בשר מבשרנו, והם עשו את זה גם בשבילנו. אנחנו צריכים ללמוד מהם; כשם שהם מגינים עלינו בחזית, האחריות שלנו להגן עליהם מתוך בית המדרש מוטלת עלינו, לכל ימי חיינו".