לא ימין ולא ניצי | אם הבחירות יהיו בין נתניהו לבנט, אכן יהיה ניצחון. לנתניהו

1.
שקר שחוזר על עצמו לא הופך לאמת: בדיקת עובדות בסיסית מוכיחה שאין לבנט שום אפשרות לממש את ההבטחות שלו

בעולם הפרסום והשיווק קיימת מיתולוגיה שקובעת, כי ההצלחה של חברת פפסי העולמית הגיעה דווקא בגלל קוקה קולה המתחרה.

כשחברת פפסי הוקמה, קוקה קולה הקדישה הרבה מאוד משאבים בקמפיין שמסביר מדוע פפסי היא חברה פחות מועדפת על פני המותג הישן והמוכר. התוצאה הייתה שדווקא בזכות העיסוק הזה, אנשים שמעו על חברת פפסי ומיצבו אותה בתודעתם כמתחרה ראויה לקוקה קולה, בעוד שלפי ההערכה, אם קוקה קולה הייתה מתעלמת מקיומה של פפסי ולא מגיבה לה, יתכן שהחברה הייתה נעלמת ונמוגה כמו חברות אחרות לייצור משקאות שניסו את מזלן ולא הצליחו.

המשל הזה משמש רבים גם בעולם הפוליטי המתנהל היום כעולם שיווקי לכל דבר וענין. אם ניצב מולך מועמד יחסית קטן, חסר כוח וחלש, לא תמיד יהיה חכם לתקוף אותו, כי לפעמים דווקא ההתקפה מחזקת אותו וגורמת לו להיות מאן דאמר.

כך למשל במערכות בחירות קודמות, נתניהו הקדיש קמפיינים שלמים כדי לתקוף את לפיד. המטרה הייתה למצב את לפיד ודווקא אותו כמנהיג האופוזיציה, מתוך ידיעה שהאיש חלש ולא יכול לסחוף הרבה, ואם הוא יהיה האויב המרכזי יהיה יותר קל לנצח אותו, כפי שאכן קרה.

כעת ניצבת הליכוד בדילמה זהה מול בנט. אם ננסה להיזכר, רק לפני חודשים ספורים אנשים לא רצו לשמוע את השם בנט, אבל לאט לאט הוא חוזר למרכז הבמה והופך למועמד לגיטימי בזכות התעמולה שהוא עושה לעצמו. הדילמה של הליכוד אם כן ברורה: האם להכריז עליו מלחמה ובכך להסתכן ולהפוך אותו למאן דאמר, או להתעלם ולקחת את הסיכון שהתעמולה שלו בכל זאת תישא פירות. האם כדאי להפוך דווקא את בנט למנהיג הגוש שממול נתניהו כי הוא באמת חלש ומגוחך וקל לנצח אותו, או שדווקא המתקפה הזאת תגרום לאנשים לשכוח מהר יותר את קופת השרצים שלו והוא יתקבע בתודעתם כמועמד לגיטימי.

כך או כך, הדבר הכי קל שיש כרגע זה לתקוף את בנט, יש כל כך הרבה על מה עד שלא צריך לעבוד קשה, האיש כאילו כותב בעצמו את קמפיין הליכוד נגדו. ולכן גם בלי קשר לקמפיין הליכוד יש להקדיש קצת מחשבה למה שבנט עושה כדי למנוע טעויות וכדי לא להתבלבל ולחשוב בטעות שמדובר עדיין במועמד פוליטי סביר.

המשפט שבנט אומר הכי הרבה בשבועות האחרונים – כנראה בעצת יועציו הפוליטיים החדשים – הוא ש”רק איש ימין כמוני יכול לנצח את נתניהו” ולכן רק אם הבחירות יהיו בין נתניהו לבנט, זה יביא לדעתו לניצחון.

המשפט הזה נכון חלקית: אם הבחירות יהיו על נתניהו מול בנט, סביר מאוד שיהיה ניצחון. אבל הוא יהיה של נתניהו.
ומדוע? כי בנט עשה, עושה וממשיך לעשות כל טעות אפשרית כאילו היה טירון פוליטי שהצטרף לפוליטיקה אתמול בערב. בעוד שהוא מנסה לבנות את עתידו הפוליטי מחדש, הוא אומר על עצמו שהוא איש ימין ולכן רק הוא יכול לנצח את נתניהו. וכאן הבן שואל: נו, ובמה אתה איש ימין?

זה מתחיל במשפטים המזעזעים שהוא השמיע בתחילת השבוע, בהם התבטא שהוא רוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה חילונית מוחלטת, עם נישואין אזרחיים, תחבורה ציבורית בשבת ושאר תועבות. מדובר במשפט בעיקר מנותק, הוא לא שם לב שרוב העם היום במדינת ישראל הוא קהל מאמין, קהל שרוצה מסורת ורוצה מדינה יהודית, משפטים כאלה כמו שהוא אמר השבוע רק מרחיקים ממנו את רוב הציבור המסורתי בישראל, שמהווה למעשה את רוב מצביעי הימין. כך שלומר מצד אחד ‘אני איש ימין’ ומצד שני לעודד חילון מוחלט של המדינה, זו לא רק טעות פוליטית אלא הפגנת חוסר הבנה בסיסי של המציאות וחוסר בסיסי של מודעות עצמית.

וזה ממשיך בהתפארות שלו על עצמו כאיש “ימין ניצי” מבחינה ביטחונית ומדינית. בנט טוען בשלל הצהרות וראיונות שנתניהו חלש, לא מקבל החלטות ולא מכריע את המלחמה, ולכן רק הוא יכול לתקן את המצב ולהביא לניצחון המוחלט שנתניהו הבטיח לבוחריו ולא קיים. רוח הדברים שלו היא, שנתניהו אינו איש ימין ורק הוא ינהל כאן מדיניות ימין אמיתית.
מי שמבין את המסר שבנט משמיע כאן, צריך לצבוט את עצמו כדי להאמין שהאיש באמת מוציא מילים כאלה מהפה. כמה חוסר מודעות הוא מסוגל עוד להפגין וכמה ניתוק מהמציאות? כנראה שאין גבול לחוסר הבושה.

נניח שנתניהו אכן חושש מקבלת החלטות מכריעות, הוא באמת נמנע מזה לאורך השנים ורק במלחמה האחרונה הוא גילה קצת יותר את היכולת הזאת, אבל עדיין – מה בדיוק בנט יכול לעשות אחרת? האם בנט לא ייכנע לתכתיבים של טראמפ? האם בנט יקבל החלטות קשות שיהיו כרוכות באבידות בנפש ל”ע רק כדי להכריע מלחמות כמו שהימין דורש?

כולנו זקנים מספיק כדי לזכור איך בנט עצמו היה מבוהל וחלש מול מנהיגי העולם בקדנציה הקצרצרה שלו, כולנו ראינו את המבוכה שלו מול פוטין ואת חוסר היכולת שלו לעמוד במפגשים מתוחים כאלה, בהם התבלבל והביך את עצמו מול המצלמות, כולנו זוכרים את פארסת הנסיעה לרוסיה בעיצומה של שבת קודש לצורך כלום ושום דבר, רק בגלל הדמיון שהוא יצליח להיות המתווך בין רוסיה לאוקראינה, עם חוסר הבנה מדיני בסיסי, בנט לא הוכיח שום דבר עד היום שיכול לשכנע אותנו שהוא מבין, יודע ויכול לחולל שינוי. כל מה שהוא עושה זה שוב רק להשמיע מילים ועוד מילים ריקות באוויר.

ואם הוא בכל זאת מנסה להבטיח שבממשלה הבאה שקיימת כרגע רק בדמיונו הוא יוכל לנהל מדיניות אחרת, בואו וננסה להבין איך בדיוק הוא יכול לעשות את זה. קודם כל נבדוק מי האנשים שהוא צירף לרשימה שלו. בינתיים רובם המוחלט אנשי שמאל מובהקים, אנשי מחאת קפלן. נניח שהוא יצרף עכשיו מועמדים נוספים מהימין, עדיין הרשימה שלו לכנסת תהיה מורכבת מאנשים משני הסוגים. מפלגה כזאת לא תאפשר לו בשום אופן לבצע מהלכים שימצבו אותם כימין קיצוני. הוא לא יקדם שום דבר עבור ההתיישבות או עבור הציונות הדתית, הוא תמיד יצטרך להישאר פרווה, באמצע.

ונניח שבתוך הרשימה שלו הוא יעשה סדר. עדיין, עם מי הוא מתכוון לשבת בממשלה? הרי הממשלה שקיימת כרגע בדמיונו אמורה לכלול את לפיד -כלומר את מצביעי לפיד ואת המדיניות שהם ידרשו, את מצביעי אייזנקוט, את מצביעי גנץ ואולי אפילו את מרצ. בהנחה שאכן תהיה ממשלה כזאת, האם היא תוכל לקדם אג’נדות שבנט קורא להן היום ימין ניצי? ברור שלא.

אז מאיזו סיבה בעולם בנט עדיין קורא לעצמו איש ימין שיכול לנצח את נתניהו? איך בדיוק הוא מתכוון לנצח את נתניהו? איזה איש ימין יבוא לממשלה שמלכתחילה אמורה להיות בנויה על תמהיל של רשימה מעורבת בין ימין ושמאל ושמעוניינת להרכיב ממשלה עם ימין ושמאל יחד, בלי יכולת ורצון לקדם שום דבר ימני. הציונות הדתית רגילה לפינוקים שסמוטריץ’ מרעיף עליה בשקט, הימין נוהה אחרי בן גביר וכולם יחד מאמינים לנתניהו. אז במה בדיוק בנט אמור לשכנע אותם? איך בדיוק הוא אמור לגרום להם להאמין שדווקא הוא יביא להם את השינוי הימני שהם מייחלים לו?

עד היום בנט לא הציג שום תזה ושום רעיון שיכול לחולל שינוי. ימין הוא לא, שמאל הוא גם לא, הערבוב שהוא מנסה לעשות זה ערבוב שרבים וטובים ניסו לעשות עד היום ולא הצליחו, מאותה סיבה פשוטה שמי שרוצה ימין הולך לימין המקורי, מי שרוצה שמאל הולך לשמאל המקורי, אף אחד לא הולך לחיקוי ואף אחד לא רוצה את הערבוב, ומי שרוצה שינוי מחכה שמישהו באמת יציע לו שינוי, ולא בליל של מילים חלולות.

גם את מילות הקסם ממשלת אחדות, בנט ממוסס לעצמו בכוח, הוא עושה הכל חוץ מלחתור לאחדות. השיח שלו בינתיים רק מפלג, רק משסה, הוא לא מציג שום תזה של אחדות, הדבר היחיד שיכול אולי למשוך אנשים זה ההבטחות שלו לגבי חוק הגיוס, אבל גם את זה מי שרוצה כבר שומע את זה ממפלגות אחרות, לצערנו זה עומד להיות הנושא המרכזי של הבחירות, לבנט אין שום בשורה חדשה בנושא הזה.

כשבנט נשאל על הבגידה שלו במצביעי הימין כשהקים ממשלה על רע”מ ועם לפיד אחרי שהתחייב בכתב לא לעשות זאת, הוא השיב כי הוא “קיבל החלטה קשה” בגלל שזה היה הדבר היחיד שהוציא אז את מדינת ישראל מהכאוס, לטענתו.

בנט מצידו מציג את זה בגאווה והוא מנסה לשכנע אותנו בכך שהוא יודע לקבל החלטות קשות, אבל כל ילד ישאל אותו מיד: ולכן מה, ולכן זה אומר שאפשר להאמין לך? הרי בדיוק ההיפך, אם תצטרך לקבל “החלטות קשות” כאלה בעתיד, אתה עצמך הוכחת שלא תהסס לעשות זאת בניגוד לכל מה שתבטיח לנו. נכון? אז הסתירה המובנית נמצאת אם כן בתוך המשפט עצמו, לא צריך לפתוח ארכיון כדי להפריך את הדברים.

עכשיו ננסה להקשיב שוב להצהרות של בנט ולנסות להבין איזה מהמשפטים שהוא משמיע יכול להיות נכון במציאות, איפה האיש הזה פוגש את המציאות ואיזו ממשלה הוא יכול להרכיב עם המילים שהוא אומר, שעדין הן רק מילים בלי שום תוכן ובלי שום תזה פוזיטיבית קיימת.

בנט מנסה שוב לעשות את מה שהוא עשה עד היום: להיות גיבור של מילים, לנסות לפזר הרבה הבטחות, מתוך תקווה שאנשים ישכחו את מה שהיה וישתכנעו מהרטוריקה הלא ממש טובה שלו. הוא עדיין מנסה את הרעיון הישן והלעוס של רכיבה על המיאוס הכללי שיש כלפי נתניהו ועל הרצון בשמאל להחליף אותו. את הרעיון הזה ניסו רבים לפניו ולא הצליחו, אבל משום מה גם הם וגם הוא עדיין לא מנסים למצוא רעיון חדש והם מנסים לחזור שוב ושוב על אותה פעולה, מתוך מחשבה שמשום מה הפעם זה יביא להם תוצאה אחרת.

2.
לא עכברא גנב: אם שוטה העיירה הופך למפורסם, זה משפיע גם על הפוליטיקה

במחשבה שניה ובמבט נוסף, בנט אמנם הופך את עצמו לאיש מגוחך וחסר בושה, אבל למען האמת – הבושה היא שלנו.
לא עכברא גנב אלא חורא גנב. הבעיה הגדולה היא לא בנט שמנסה לדחוף את עצמו קדימה, אלא הציבור שמפנה לו את הדרך ונותן לו לדהור קדימה באין מפריע. גם אם יש לבנט הרבה דברים, יש דבר אחד שבוודאי אין לו: אין לו בושה. אם לא היה מדובר באחד האנשים העשירים בישראל, היה אפשר להכניס אותו להגדרת חז”ל על דל גאה שאין הדעת סובלתו.

מאידך, מבחינה פוליטית האיש אכן דל לחלוטין, חלול לחלוטין.

אז הוא עצמו בוודאי שיתעלם מההיסטוריה שלו וינסה להשכיח אותה מאיתנו, לכן אם בכל זאת אנחנו נשכח, אז הבעיה היא שלנו, לא שלו.

בעולם המערבי של ימינו, קיימת תרבות בה התקשורת והרשתות החברתיות מעניקות תשומת לב רבה למי שמצליח לדחוף את עצמו לקדמת השיח. בימי קדם, בכל עיירה היה את שוטה העיירה שהיה מקבל תשומת לב מהנערים ומהבטלנים, וגם אז מעמדו היה מוגדר וברור כשוטה העיירה. היום, בעידן הרשתות הפרוץ לחלוטין, שוטה העיירה מקבל תשומת לב והופך למפורסם.

בין האנשים המוכרים ביותר במדינת ישראל ניתן למצוא מתחזים למיניהם, נוכלים, או סתם תמהוניים שבריאותם הנפשית מוטלת בספק, אבל הם מקפידים להגיע לכל מקום שיש מצלמות ולייצר סנסציות זולות, ומהר מאוד כולם עוסקים בהם ומדברים עליהם. הבעיה האמיתית כאן היא לא של השוטים שרודפים אחר הפרסום, אלא של הציבור שנגרר לעסוק בהם ולהשתעשע בגימיק שלהם.

אל תוך התרבות הזאת מתמזגת גם הזירה הפוליטית. ההשפעה הזאת נותנת את אותותיה גם מול מועמדים פוליטיים שמנסם לחזור ולהיות נבחרי ציבור. בעידן בו כל שוטה-כפר יכול להיות מפורסם רק בזכות השיטיון שלו, הציבור כבר לא מפעיל מסננים בסיסיים גם מול פוליטיקאים. השיח הציבורי כבר פחות מפעיל היגיון ופחות מנסה לבדוק עד כמה אותו מועמד מכבד את האינטליגנציה של הציבור ועד כמה הוא מציג תזה מנומקת, הגימיק הפך לכלי עבודה מרכזי ואנשים מצליחים להיות מפורסמים רק מכח הנוכחות שלהם במרכז השיח, גם כשאין להם מה למכור.

בעולם בו אנשים מעורערי נפש ל”ע הופכים למפורסמים, גם אנשים כמו בנט יכולים לחזור ולחזור על החוויה של לחזור לפוליטיקה. והבעיה היא לא שלהם, אלא שלנו, של הציבור שמאפשר לזה לקרות.

3.
השופט שלא מבין: חוסר המודעת העצמית אינו רק נחלתם של פוליטיקאים

בזמן ששורות אלו נכתבות, מתנהל בבג”ץ דיון בעתירות הקוראות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדלי השביעי באוקטובר. הדיון מלווה באמוציות רבות, משפחות שכולות הפגינו מחוץ לאולם בית המשפט כאשר בצד הימני של המפה הפוליטית דורשים שתוקם ועדה שאינה כפופה לבג”ץ ולשופטים, ואילו פעילי שמאל קוראים להקים ועדה שאינה קשורה לממשלה בשום צורה.

המראות שנראו מחוץ לאולם בית המשפט היו קורעי לב, אנשים שאיבדו את היקר להם מצאו עצמם בלב ליבה של קלחת פוליטית זולה, פוליטיקה שמחלחלת לתוך בתי המשפט ואולי אפילו מנוהלת משם.

במקביל, בזמן שהדיון מתנהל, פורסם דיווח לפיו בעקבות עתירות ארגוני שמאל, שופטי בג”ץ הוציאו צו המורה לשב”ס להעניק למחבלי הנוחבה הכלואים מזון כפי רצונם ולא להגביל אותם כפי שדורשת המדינה, לפי המדיניות החדשה של בן גביר. על פי הדיווח, השופטים כתבו כי יש לספק למחבל “תוספת מזון בהתאם לבקשתו”.

בתזמון מענין, התפרסם בדיוק באותו זמן תיעוד מתוך הדיון בבג”ץ על ועדת החקירה, בו נשמע שופט ביהמ”ש העליון חאלד כבוב פונה לנציג הממשלה בדיון ואומר לו: “אני חייב להגיד, אני שומע כאן אנשים שחלקם מקבלים את הרושם שבג”ץ הוא נגד המדינה, ואני לא מצליח להבין איך. במשך הזמן, מישהו הדהד את המסר הזה שמערכת המשפט היא נגד השלטון ואני לא מצליח להבין איך ולמה”.

ובכן, מסתבר שכבוד השופט לא מבין. האם יש מישהו בקהל שמתנדב להסביר לו?

הטור פורסם במוסף יתד השבוע’ מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]