במלאת השלושים: החסידים התכנסו לזכרו של המשפיע
במלאות שלושים יום להסתלקותו זקן משפיעי ברסלב הגה”צ רבי נתן ליברמנש זצ”ל, מגדולי המשפיעים ומעתיקי השמועה של חסידי ברסלב התאספו חסידי ברסלב בעיר ביתר למעמד עצרת התעוררות והתחזקות בעבודת ה’, בבית הכנסת “עטרת הנחל”, בהשתתפות חשובים משפיעי ברסלב
ביום ראשון פרשת אמור, במלאות שלושים יום להסתלקותו לגנזי מרומים של זקן המשפיעחם בברסלב הגה"צ החסיד רבי נתן ליברמנש זצ"ל, מגדולי המשפיעים ומעתיקי השמועה של חסידי ברסלב התאספו בביתר למעמד עצרת התעוררות והתחזקות בעבודת ה’, בבית הכנסת "עטרת הנחל", בהשתתפות מאות רבות של חסידי ברסלב שהגיעו במיוחד לרגל המעמד, ובראשות ראשי הכוללים וחשובי אנ"ש.
העיר ביתר זכתה לגילוי נדיר של חיבה מהגה"צ ר’ נתן ליברמנש זצ"ל. למרות גילו המופלג ותשישותו וחולשתו הידועה בשנים האחרונות, היה מגיע במסירות לביתר לעצרת חיזוק והאציל מהודו עלינו מפעם לפעם ועורר אותנו באופן פלאי ועמד לימין הקהילה בהדרכה בעצה ובתושיה. ובשנים האחרונות גם בזכייה הנדירה בהגיעו בעשרה בטבת לשאת דברים בעצרת המרכזית לכבוד הילולת מוהרנ"ת.
במלאות שלושים יום, קהילת חסידי ברסלב בביתר עמדה בפרשת דרכים, מצד אחד הרצון של כלל אנ"ש בביתר שזכו ליהנות מאור פניו ולהתחזק מעצותיו והדרכתו בימי חייו, לכבד ולהוקיר את זכרו במלאות שלושים יום להסתלקותו, ומצד שני עמדה מול העיניים הצוואה שלא להספיד אותו, ובפרט לאור העובדה שסלידתו מפרסום וכבוד הייתה עד לקצה האחרון.
בהתייעצות עם זקני ברסלב הוחלט לכבד את רצונו שלא לקיים הספד אלא לקבוע מעמד של עצרת התעוררות בה יעלו דברים והנהגות שהמנוח זצ"ל השפיע בשנות חייו ולעורר להתחזק ללכת בדרכיו.
ביום המיועד, בעיצומם ואמצעם של ימי הספירה הקדושים, התקיימה העצרת שנפתחה בתפילת מנחה והסתיימה בתפילת ערבית וספירת העומר "נצח שבנצח" מידתו של רבנו הקדוש מוהר"ן זיע"א, בהתעוררות והשתוקקות כדרכם של אנ"ש חסידי ברסלב.
את העצרת פתח הגה"ח ר’ שלום מייקוף חתנו של הגה"ח ר’ נתן צבי קעניג זצ"ל ראש כולל ברסלב בני ברק, ואחיינו של המנוח זצ"ל, בדברי התעוררות במיוחד הדגיש את הדרך שהנחיל לנו בעבודת ה’ ובאמת צרופה, והבריחה מפרסום וכבוד.
לאחר מכן נעמד הרה"צ ר’ ישראל מאיר ברנר סמוך לארון הקודש ולמשך רגעים ארוכים השתנק בבכי מטלטל והתקשה לפתוח בדברי התעוררות. לאחר מכן, פתח את הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן ובקול רועד תוך בכי כבוש, התחיל בדבריו: רבנו הקדוש כותב: "וביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו" (איוב לז), "כי הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו, כי אין בו שום תפיסה, כי הוא למעלה משכלו. רק על ידי אנשיו המקורבין אליו יוכל להבין מעלת הצדיק, כי על ידי שרואין אנשיו, שהם אנשי מעשה יראים ושלמים, ובהם יש להם תפיסה והשגה, כי העולם אינם רחוקים עדיין מהם כל כך כמו מהצדיק בעצמו, על כן מי שרוצה האמת, אפשר לו לידע מעלת הצדיק על ידי אנשיו" (חלק ראשון, תורה קמ)".
הוא בכה ואמר: לא התאספנו כאן כדי להספיד כי זה לא היה רצונו, אבל כמה הדברים מאירים למי שזכה להכירו ולקחת את הדברים לתכלית להתקרב לרבנו על ידי שרואים את אנשיו שהם אנשי מעשה יראים ושלמים, זה היה הרצון שלו וזה מה שהוא השפיע כל ימיו שנדע את מעלת הצדיק לרבנו הקדוש, ונתקרב אליו.
בהמשך סיפר על השנים הראשונות, בשנותיו הצעירות בתקופת מגוריו בעיר בני ברק, על בערת הלב שהפיח בבחורים ואברכים צעירים, על גינוני הקדושה הנדירים, והתבטא בזעקה שכולה כמיהה וכיסופים: אהה, איך אפשר להבין בדור כזה להכניס כאלו גינוני קדושה, כאלו רצונות וכיסופים, עבודות נשגבות של קימת חצות ובקשת אמת צרופה?!.
18:38
לפני 15 דקות 
18:29
לפני 24 דקות 
17:39
לפני 1 שעות 
13:10
לפני 5 שעות