“וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ”: היועמ”שית מקדמת פגיעה קשה בישיבות עוד לפני הכרעת בג”ץ | הפרטים

הציבור החרדי בארץ ובעולם עומד נדהם לנוכח הרדיפה הבלתי פוסקת של היועצת המשפטית לממשלה  – עו”ד גלי בהרב מיארה – כנגד התורה ולומדיה. היום הגיעו הדברים לשיא חדש וחסר תקדים. בהודעה “טכנית” כביכול חשפה היועמ”שית כי גבישה עמדה בנושא שעלול לפגוע קשות ב”תמכין דאורייתא” של עולם התורה בארץ ישראל, והגדילה לעשות כאשר הורתה לגורמי המקצוע במשרדי הממשלה להתחיל לפעול ולהיערך ליישומה עוד טרם שהתקבלה הכרעת דין בנושא.

ביטול סעיף 46 לישיבות וכוללים ופגיעה בתורמים

היועצת המשפטית לממשלה, עו”ד גלי בהרב-מיארה, פנתה היום לבית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ בבקשת ארכה להגשת תגובה מקדמית לעתירה שהגישו עורכי הדין חגי קלעי וגל בריר בשם עמותת ‘ישראל חופשית’, בה דרשו לבטל את הטבת החזר המס מכוח סעיף 46 לפקודת מס הכנסה ממוסדות תורניים שלומדיהם אינם משרתים בצבא (ואין להם פטור).

המצב הקיים כעת הוא שאדם שתורם סכום העולה על 180 ש”ח למוסד ציבורי שאושר ע”י שר האוצר וועדת הכספים של
הכנסת, מזוכה מהמס שהוא חייב בו באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה עד לרף מוגבל של 30% מההכנסה החייבת במס של הנישום באותה שנה, או על 9,000,000 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם.

ההטבה נתונה עבור תרומה למוסד ציבורי שעוסק בדת, תרבות, חינוך, עידוד התיישבות, מדע, בריאות, סעד או ספורט וכן מטרה אחרת שאושרה על ידי שר האוצר כמטרה ציבורית.

במכתב הבקשה חשפה היועמ”שית לראשונה את עמדתה בסוגיה: לדבריה לאחר שורה של ישיבות והתייעצויות פנימיות, הגיעה למסקנה כי המדינה אינה רשאית להמשיך ולממן באופן עקיף את פעילותם של מוסדות תורניים חרדיים שלומדיהם אינם ממלאים את חובת השירות הצבאי – ובכלל זה לא ניתן להשלים עם המימון באמצעות מתן זיכוי מס לתורמים לאותם מוסדות לפי סעיף 46. לדבריה החלטתה התקבלה על-פי הדין הקיים ופסיקת בית המשפט העליון בעתירות הגיוס שם הוחלט על הטלת סנקציות כלכליות רחבות על החרדים.

הכרעה משפטית טרם דיון בבג”ץ

לתפיסת היועמ”שית, לב העניין נסב סביב השאלה: האם המדינה מוסמכת לעודד לימודים במוסדות תורניים שלומדיהם אינם מסדירים את מעמדם מול הצבא – וזאת באמצעות מימון עקיף דרך הטבות מס לתורמים? ועוד: האם עידוד כזה אינו סותר את פסיקת בית המשפט העליון בעתירות הגיוס?

לעמדת היועמ”שית, הדין הקיים והפסיקה אינם מאפשרים למדינה להמשיך ולממן בעקיפין מוסדות שפעילותם כרוכה בהשתמטות מחובת הגיוס.

באופן חריג ביותר, בעקבות הכרעת היועמ”שית, הועברו הנחיות לגורמי המקצוע ברשות המיסים להשלים איסוף נתונים ועבודת מטה לצורך יישום הוראות הדין והפסיקה בפועל.

מהודעת היועמ”שית לבג”ץ עולה, כי לעמדתה אין מדובר בשאלה שבית המשפט נדרש להכריע בה, בעיניה זו התוצאה הישירה של פסיקת בג”ץ הגיוס של סולברג. לכן היא מקדמת כבר כעת את ביצוע הפסיקה בפועל באמצעות הפעלת גורמי המקצוע לשם איסוף נתונים, גיבוש דרכי הפעולה ליישום ההחלטה בצורה הגיונית ומעשית בהתאם לדעתה.

פרקליטי הישיבות במתקפה חריפה על היועמ”שית

עו”ד שמואל הורביץ, המייצג את ‘איחד הישיבות באר”י’, הגיב בחריפות להחלטת היועמ”שית. לדבריו, מדובר ב”מחטף מינהלי חסר תקדים” המבוצע “במחשכים” תחת כסות טכנית של דחיית מועדים, תוך דרישה לקבל מבית המשפט “צ’ק פתוח” בלא מענה משפטי סדור.

הורביץ הצביע על סתירה פנימית בעמדת המדינה: בנובמבר האחרון התנגדה המדינה למתן צו ביניים שביקשה העותרת בדיוק בנימוק שאין לשנות את המצב הקיים טרם בירור העתירה – ועתה, “המדינה מאמצת את עמדת העותרת ופועלת להעניק לה את הסעד העיקרי מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך דרישה לקבל מבית המשפט “צ’ק פתוח” ופטור ממענה משפטי סדור עד סמוך למועד הדיון החדש”.

מבחינה משפטית, טוען הורביץ כי עמדת היועמ”שית סותרת את הפסיקה הרלוונטית. לדבריו, בפסק הדין של סולברג בנושא הסנקציות לחרדים, הותר במפורש להמשיך ולהעביר כספים למוסדות חרדיים גם אם לומדים בהם כאלה שאינם משרתים בצבא – ולפיכך, שלילת ההטבה מהמוסד כולו מהווה ענישה קולקטיבית האסורה בדין. עוד מוסיף הורביץ כי פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון קבעה שסנקציות כלכליות יש להפעיל באופן אישי כלפי מי שהוכרז כמשתמט, ולא כפגיעה רוחבית במוסד כולו.

תמוה במיוחד, לדבריו, הוא הודאת המדינה כי היא רק כעת מנחה להשלים איסוף נתונים לצורך יישום המהלך. “אם למערכות המדינה טרם ברור כיצד להצליב נתונים באופן טכני,” תהה הורביץ, “הכיצד ניתן לדרוש ממנהל עמותה אזרחית לעשות כן?”

בתגובה לכך, הודיע הורביץ כי הוא דורש לחייב את המדינה להציג את עמדתה לאלתר ולהוציא צו מניעה דיוני האוסר על רשות המסים לשנות את המצב הקיים עד להכרעה בעתירה.

עו”ד הורביץ טועם בדבריו כי היועמ”שית בחרה במודע להסתיר מביהמ”ש והצדדים כי ההכרעה שלה בתיק כבר התקבלה בחדרי חדרים לפני למעלה מחודש.

איגוד מנהלי הישיבות: “ניסיון לקביעת עובדות בשטח”

גם עו”ד שמואל מקלב, בא כוח ‘איגוד מנהלי הישיבות והמוסדות התורניים’, מתנגד לבקשת הארכה. לדבריו, משהציגה היועמ”שית את עמדתה המשפטית הסופית כבר במסגרת הבקשה עצמה, אין עוד הצדקה לדחיות נוספות – וכל ארכה נוספת אינה אלא ניסיון לקבוע עובדות בשטח בטרם יכריע בית המשפט בסוגיה.

מקלב הוסיף כי ככל שבית המשפט ייענה לבקשה, יש להורות שכל החלטה חדשה שתתקבל על ידי מי מהגורמים הרלוונטיים לא תיכנס לתוקף עד לפסק דין סופי בעניין.

מקלב מתח ביקורת חריפה כלפי הפרשנות שנותנת היועמ”שית לפסיקה בעתירות הגיוס. לדבריו, לאחר עיון מדוקדק בפסקי הדין, השאלה המשפטית שנדונה בהם הייתה ממוקדת ופרטנית: האם המדינה מוסמכת להעביר תמיכות ולהעניק הטבות למחויבי גיוס שאינם מתגייסים – ולא נדונה כלל שאלה כוללת הנוגעת לתקצוב המוסדות התורניים כמוסדות. בית המשפט, הוסיף מקלב, מעולם לא הטיל דופי במוסדות עצמם, וקבע מפורשות כי יש לאזן בין חומרת אי-החוקיות לבין הפגיעה במוסדות – תוך הפעלת דוקטרינת “הבטלות היחסית” כדי למנוע עוול לא צודק.

מקלב הוסיף: “המקום היחידי במסגרת הדיון בעתירות בו אוזכרה שאלת “עידוד לימודים במוסדות תורניים” היא בפליטת פה אומללה של מי מבאי כח העותרים בעתירות הגיוס “נפרק את עולם התורה…”, אמירה לה לא היה שותף בית המשפט הנכבד באף שלב של ההליכים המשפטיים, עצוב וכואב שאמירה אומללה זו מקבלת כעת גושפנקא דווקא מהיועצת המשפטית לממשלה ובאי כוחה בפרקליטות המדינה”

כי הניסוח שבחרה היועמ”שית – “עידוד לימודים במוסדות תורניים” – מקורו בדברים שנאמרו על ידי אחד מבאי כוח העותרים בעתירות הגיוס, ולא אומצו מעולם על ידי בית המשפט עצמו. “עצוב וכואב”, כתב מקלב, “שאמירה אומללה זו מקבלת כעת גושפנקא דווקא מהיועצת המשפטית לממשלה.”

לסיכום עמדתו קבע מקלב כי עיון בפסק הדין של הגיוס מוביל למסקנה הפוכה מזו שמציגה המדינה, וכי הנחיה מינהלית אינה יכולה לסתור פסק דין או להרחיב את תחולתו בניגוד לדין הקיים.

עורכי הדין של ישיבות בית הלל, מיר, כסא רחמים ופוניבז’: “עמדה שגויה המתעלמת מהפסיקה”

בתגובה חריפה לא פחות הגיבו באי כוח ישיבות בית הלל, מיר, כסא רחמים ופוניבז’ – עורכי הדין רז נזרי, אבינעם סגל-אלעד ונדים עבוד. לטענתם, היועמ”שית אימצה למעשה את עמדת העותרים תוך התעלמות מוחלטת מטענות כבדות משקל שהציגו המשיבים בתגובתם לעתירה – וכל זאת אגב בקשה דיונית להארכת מועד, ללא הסבר ענייני.

באי הכוח טענו כי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה הוא מנגנון שוויוני שנועד לעודד תרומות ולחזק את החברה האזרחית – ואין להפוך אותו לכלי אכיפה של דיני שירות ביטחון. לשיטתם, דווקא קבלת העתירה היא שתעורר קשיים חוקתיים ופגיעה בשוויון.

לטענת באי הכוח, הניסוח שבחרה היועמ”שית – לפיו הפסיקה בעתירות הגיוס עסקה בשאלה “האם המדינה מוסמכת לעודד לימודים במוסדות תורניים” – אינו נכון ובטעות יסודו. לדבריהם, בפסק הדין אין כל אמירה, ואף לא רמיזה, המבטאת פסול בעידוד לימודים במוסדות תורניים.

הם ביקשו מבית המשפט להבהיר כי לא יינקטו צעדים חד-צדדיים מטעם המדינה בטרם הכרעה בעתירה, וכי על המדינה להגיש את עמדתה המפורטת בתוך פרק זמן קצר.

יו”ר דגל התורה ח”כ משה גפני: “מדובר בהכרזת מלחמה גלויה נגד עולם התורה והיהדות במדינת ישראל. זו כבר לא שאלה משפטית, זו רדיפה אידיאולוגית שיטתית ואובססיבית נגד הציבור החרדי ונגד כל מה שמייצג את זהותה היהודית של המדינה. פעם אחר פעם היא מנצלת את סמכויותיה כדי לפגוע בלומדי התורה ובמוסדותיהם, באופן בלתי מתקבל על הדעת.

“אני קורא לציבור שלא להיכנע לתכתיבים פסולים ולא לקבל מציאות שבה פקידה משפטית מנהלת את המדינה ומכריעה נגד ערכיה הבסיסיים. לא ייתכן שמהלך חמור כזה יעבור בשתיקה. אני לא מבין כיצד רה”מ נתניהו, ממשיך להשאיר אותה בתפקידה, זהו מחדל חמור ואני קורא לו לשים סוף למצב הזה באופן מיידי. לא ייתכן שמדינת ישראל תובל על ידי מי שפועלת בעקביות נגד היהדות ונגד אזרחיה שומרי התורה”.