מבחן לאכיפה הבררנית? עתירה לבג”ץ דורשת לגייס דרוזים ונוצרים

ימים ספורים אחרי פסיקת בג”ץ שהורה למשרדי הממשלה להטיל סנקציות קשות על הציבור החרדי בכמה מישורים כלכליים ופליליים, ובסמיכות להחלטת היועמ”שית לבטל את הטבת המס לפי סעיף 46 בתרומות לישיבות וכוללים, עתירה חדשה הוגשה היום (שישי) לבית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ, ובה מבוקש צו על-תנאי נגד שר הביטחון, הרמטכ”ל, והיועצת המשפטית לממשלה. העותרת, עמותת “אמת ליעקב בישראל” באמצעות בא כוחה עו”ד יהודה אבלס, דורשת לבטל נהלים פנימיים של צה”ל המעניקים פטור גיוס לדרוזים ולקהילת עדי ה’, וזאת בהיעדר כל עיגון בחקיקה ראשית.

בשונה מעתירות דומות שהוגשו בעבר בדרישה לחייב את צה”ל לגייס את הערבים, לגבי שתי אוכלוסיות אלו, לא קיים חשש ומניעה ביטחונית, שמצדיק את הפטור הניתן להם. לנוכח הטלת חובת הגיוס על החרדים בלבד, העוול שבהענקת הפטור לאותן אוכלוסיות מתחדד וזועק לשמיים.

שני נהלים – פגם אחד

לב העתירה הוא שאלה משפטית עקרונית אחת המשותפת לשתי הקבוצות: האם רשאית הרשות המבצעת להעניק פטור קיבוצי מחובת שירות ביטחון על בסיס שיוך דתי, מכוח נהלים פנימיים בלבד, ללא כל הסמכה בחקיקה?

צה”ל מפעיל שני נהלים נפרדים: “נוהל עבודה לטיפול בדרוזים דתיים” ונוהל לחברי קהילת עדי ה’ (נוצרים). על פי הנוהל הדרוזי, מי שמבקש להיות מוכר כדרוזי דתי מגיש בקשה ביום ההתייצבות הראשונה, מצרף המלצת ראש העדה וחותם על הצהרה. לאחר חמש שנות דחיות רצופות הוא מקבל פטור מלא. בנוהל עדי ה’, חבר קהילה המציג אישור מוועד הקהילה זכאי לדחיית גיוס שנתית המתחדשת, ולפטור מלא בגיל 28.

הפגם המשותף לשני הנהלים, לפי העתירה, חמור במיוחד: לא זו בלבד שאין להם עיגון בחוק, אלא שצה”ל עצמו הודה בתגובה לבקשת חופש מידע כי המקור הנורמטיבי עליו התבסס נוהל הדרוזים – בוטל. למרות זאת, הנוהל ממשיך לפעול ולהחיל פטורים אף שהבסיס שעליו נשען אינו קיים עוד.

החלטה מנוגדת לפסיקה

העתירה נשענת על שורת פסקי דין של בית המשפט העליון. בבג”ץ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון נקבע כי ההכרעה בשאלת פטור קיבוצי “צריכה להיעשות על ידי הרשות המחוקקת” וכי “שר הביטחון לא קנה סמכות להוציא צו פטור כללי”. הלכה זו חזרה ונשנתה בבג”ץ 5819/24, שם הובהר כי “בהעדר מסגרת חקיקתית מתאימה, לממשלה אין כלל סמכות לקבוע פטור גורף מחובת הגיוס”.

בדצמבר 2025 נתן בג”ץ צו על-תנאי בעניין אי-גיוס האוכלוסייה הערבית מאותה עילה בדיוק – היעדר מסגרת חקיקתית. העתירה הנוכחית טוענת כי המצב בעניין הדרוזים הדתיים ועדי ה’ חמור יותר, שכן הנהלים נסמכים על מקורות שבוטלו ואינם נשענים על כל שיקול ביטחוני.

עוד נטען בעתירה כי “שני הנהלים פוגעים בזכות החוקתית לשוויון. כל אזרח החייב בשירות ביטחון ונדרש לשאת בנטל – בעוד אחרים פטורים ממנו ללא הסמכה חוקית – נפגע בזכותו לשוויון. זכות זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובפסיקתו הענפה של בית משפט זה. פגיעה בזכות יסוד כפופה לפסקת ההגבלה, הקובעת כי ניתן לפגוע בזכות יסוד רק “בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו”. שני הנהלים אינם חוק, אינם מכוח חוק, ואינם מכוח הסמכה מפורשת בחוק. שניהם נכשלים כבר בשלב הראשון של בחינת פסקת ההגבלה – מבלי שנדרשים לשאלת המידתיות”.

“בית משפט זה הוסיף כי אותו אי-שוויון מעיק, זועק נעשה חמור יותר מאז פרוץ המלחמה. הדברים חלים בשווה על שתי הקבוצות נשוא עתירה זו – ואפשר שאף ביתר שאת, שכן שאין כל מחסום ביטחוני או היערכות מיוחדת לגיוסן”, נכתב בעתירה.

האבסורד אל מול ההתנכלות לבחורי הישיבות

העתירה מצביעה על אבסורד חוקתי המתגבש בעקבות פסיקת הגיוס: לאחר שבית המשפט פסל את חוקי הדיחוי לתלמידי הישיבות – הן את חוק טל משנת 2002 והן את פרק ג’1 לחוק שירות הביטחון משנת 2014 – נוצר מצב אבסורדי: בחור ישיבה יהודי הלומד תורה כל היום, שדתו מחייבת אותו להקדיש חייו לתורה, חייב להתגייס. ואילו בן דת נוצרית, מוסלמית, דרוזית -דתית, או עדי ה’ – פטור מכוח נוהל פנימי חסר עיגון חוקי.

כלומר: דווקא במדינה המגדירה עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ההסדר הנוכחי יוצר מצב שבו לומד תורה יהודי מחויב בגיוס בעוד בני דתות אחרות פטורים. העותרים טוענים כי “אין הצדקה חוקתית למצב שבו הדת היהודית מקבלת יחס מחמיר יותר מכל דת אחרת בכל הנוגע לחובת שירות ביטחון – ובוודאי שאין להשאיר מצב זה מעוגן בנוהל פנימי חסר תוקף. אם יש מקום לפטור דתי – הוא צריך להיקבע בחוק, לחול על כולם באופן שווה, ולא ליצור מצב שבו דווקא הדת היהודית היא הנפגעת העיקרית מחוסר ההסדרה”.

העותרים מדגישים כי העתירה מוגשת על רקע מלחמה מתמשכת המטילה עומס כבד על כוח המילואים. גורמי צבא הביאו לידיעת בית המשפט כי נדרשים כ-12,000 חיילים נוספים וכי הצפי עומד על כ-110 ימי מילואים לגדוד בשנת 2025. “כל פטור קיבוצי שאינו מעוגן בחוק אינו עוד סוגיה חוקתית מופשטת,” נכתב בעתירה. “הוא נטל ממשי המוטל על כתפי כל מי שמשרת.”

הסעד המבוקש

העותרת מבקשת מבית המשפט להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יאכפו את חוק שירות הביטחון על שתי הקבוצות האמורות, ומדוע לא יבוטלו הנהלים הפנימיים נעדרי כל בסיס חוקי. לחילופין, מבוקש להורות על הסדרת הנושא בחקיקה ראשית. כן מתבקש בית המשפט להורות על הקפאת מתן פטורים נוספים מכוח הנהלים עד להכרעה בעתירה.