באיחור משמעותי: היועמ”שית הגישה את תגובתה לעתירה נגד מינוי ראש המוסד

היועצת המשפטית לממשלה הגישה את תגובתה לעתירות נגד מינויו של רומן גופמן לראש המוסד, היא הייתה אמורה להגיש את תגובתה עד ליום שישי האחרון בשעה 10:00 בבוקר, אולם היא איחרה ודחתה את ההגשה עד לבוקר זה (ראשון).

בתגובתה הבוקר (ראשון) טענה היועמ”שית כי “בחינת החלטת הוועדה ומכלול נסיבות העניין מלמדים כי נפלו פגמים מהותיים, הן בהליך שקיימה הוועדה, הן בתשתית העובדתית עליה התבססה דעת הרוב בוועדה והן במסקנות שגיבשה על בסיסה. די בכך כדי להביא לביטולה של החלטת ראש הממשלה בעניין המינוי”.

בתגובתה ביקשה היועמ”שית להציג בפני השופטים את “חוות דעתו הסודית של יו”ר הוועדה, תמלילי הדברים שמסרו הגורמים שהופיעו בפני הוועדה ומסמכים סודיים נוספים מההליך בפני הוועדה, וזאת במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות”.

בנוסף היא רוצה להגיש לעיון השופטים “מכתב חסוי של ראש המוסד”, גם מכתב זה היועמ”שית מוכנה להעביר לשופטים רק “במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות”. לטענתה, “מדובר במסמך מהותי המציג את הייחודית של הארגון שהיא רלוונטית לאופן בחינת טוהר המידות על ידי הוועדה”.

לטענת היועמ”שית בתגובתה, העובדה כי מינויו של גופמן הוא לתפקיד רגיש לראשות הארגון המופקד על הפעילות החשאית של מדינת ישראל מחוץ לגבולותיה ואשר פועל בחשאיות גמורה, ללא חוק המסדיר את פעילותו והרחק מהעין הציבורית, הייתה צריכה להביא את חברי הוועדה לקיים “בדיקה קפדנית, מעמיקה וזהירה ביותר”, בטרם הגעה להחלטה בנושא.

היועמ”שית טוענת שמחוות דעתו והניתוח שערך יו”ר הוועדה השופט בדימוס אשר גרוניס שהיה בעמדת מיעוט מול רוב חברי הוועדה עולה כי “התשתית הראייתית המינהלית שנפרשה מעלה תמונה קשה לפיה האוגדה הפעילה את הקטין (-אלמקייס) בדרך לא מקובלת שלא באמצעות הגורמים המוסמכים ותוך עקיפתם, והלכה למעשה התנכרה לו לאחר מעצרו. מפקד האוגדה היה מודע להפעלה שאושרה על ידו; יו”ר הוועדה הטיל כאמור ספק בכך שגופמן לא היה מודע למעצרו של אלמקייס זמן קצר לאחר שבוצע (אף שהניח לצורך הדיון שלא ידע אלא זמן רב לאחר מכן), אך קבע שהאוגדה ידעה על המעצר זמן קצר לאחר שקרה; וחרף זאת לא פעלה לשם הצגת מלוא המידע הרלוונטי לגורמים המוסמכים. מנגד, כפי שהבהיר יו”ר הוועדה, רכיבים מרכזיים בגרסאות שמסרו גופמן וראש מחב”ם לשעבר, אשר בעיקרו של דבר עליהן נשענה דעת הרוב, מעוררים קשיים משמעותיים, בלשון עדינה”.

לטענת היועמ”שית, “לכל אלה אין ביטוי של ממש בדעת הרוב ודעת הרוב אינה מתמודדת, לגופו של עניין, עם היבטים משמעותיים ביותר בתשתית העובדתית. לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, הפגמים המהותיים שנפלו בהליך שקיימה הוועדה, בתשתית העובדתית שעמדה בפניה ובמסקנות שגיבשה על בסיסה, יורדים לשורש ההליך. הוועדה לא ערכה בירור עובדתי מספק וממצה על פני הדברים, והחלטתה חסרה על פניה, באופן השומט את הקרקע תחתיה בכל הנוגע להיבטי טוהר המידות, על כל הכרוך בכך מבחינת היכולת של ראש הממשלה להסתמך עליה בהחלטתו בעניין מינויו של גופמן לתפקיד ראש המוסד; ודי בכך כדי להביא לביטולה של החלטת ראש הממשלה מושא העתירות”.

באורח פלא, היועמ”שית מבקשת מבית המשפט לשנות את כללי המשחק לאחר ההפסד לדעת הרוב בוועדה וכותבת: “בכל הנוגע לקביעת ממצאים על בסיס תשתית עובדתית, ישנו יתרון מובהק ליו”ר הוועדה, בשים לב לניסיונו רב השנים כשופט ומומחיותו בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות; ולעמדת היועצת המשפטית לממשלה, נדרש היה לתת משקל בכורה לקביעות העובדתיות של יו”ר הוועדה”.

בסיום תגובתה מבהירה היועצת כי עמדתה “נסמכה בין היתר על חומרים חסויים, הן מכוח חסיון המידע והן מכוח החלטת הוועדה לחסות את תמלילי הדברים של הגורמים שהופיעו בפניה, דבר שנאמר לאותם גורמים טרם שמסרו את דבריהם. חלק מהחומר החסוי נאסף קרוב יותר לזמן אמת, כארבע שנים לפני שהועלתה מועמדתו של גופמן לתפקיד ראש המוסד ומטבע הדברים נדרש לתת לו משקל מתאים בהבנת הדברים. לכן יש פער בין מלוא החומר שעמד בפני היועצת המשפטית לממשלה בעת שגיבשה את עמדתה ביחס לעתירות, לבין התשתית העובדתית הנפרשת בפני בית המשפט הנכבד במסגרת תגובה גלויה זו.

“לצורך הביקורת השיפוטית על החלטת ראש הממשלה למנות את גופמן לראש המוסד חיוני שבית המשפט הנכבד יראה את מכלול החומר, הגלוי והחסוי.

היא קובעת כי “פרשת הפעלת אלמקייס מטילה צל כבד על טוהר המידות של גופמן וממילא על מינויו לתפקיד ראש המוסד”. היא מדגישה כי “מבין שבעת התפקידים בהם דנה הוועדה, מדובר בתפקיד היחיד שאין חוק המסדיר את פעילות הארגון בראשו הוא עומד. עובדה זו מחייבת כאמור את הוועדה בזהירות והקפדה יתרה. בהחלטת הוועדה נפלו פגמים מהותיים, במישור ההליך, בתשתית העובדתית עליה נסמכה הוועדה ובמסקנות שגיבשה על בסיסה. הוועדה לא ערכה בירור עובדתי מספק וממצה על פני הדברים, החלטתה חסרה, וראש הממשלה לא יכול היה להסתמך על המלצתה. מעבר לכך, נפלו פגמים מהותיים גם במסקנתה הנורמטיבית”.

“בנסיבות אלה, ונוכח הפגמים בטוהר המידות של גופמן עליהם עמד יו”ר הוועדה בחוות דעתו – אין מנוס מהתערבותו של בית המשפט הנכבד בהחלטת ראש הממשלה בעניין מינויו של גופמן לראשות המוסד וקבלת העתירות”.